על פניו שווארמה היא עניין די שגרתי, היא מאכל רחוב ידוע בכל עיר בישראל, היא מנה שאוכלים על הדרך וכזו שכביכול "סוגרת פינה". אבל אי אפשר להתחמק מהשאלה הנצחית מי השווארמה הטובה ביותר בעיר וזה לא משנה באיזו עיר מדובר.
אז תרשו לי לא לענות על השאלה הזו הפעם ולא מטעמי פוליטיקה אלא מהסיבה הפשוטה שאין שווארמה רעה יש יום רע בלי שווארמה ולכולן יש מקום מכובד בליבי. אז אחרי ההקדמה הארוכה הזו אני רוצה לספר לכם על חוויה מצוינת שהייתה לי בסניף החדש של "המשביע" בבאר שבע. הכתובת היא חיים יחיל ,18 בצמוד למתחם תחנת הדלק תפוז שקרובה לביג. מדובר בסניף שני לשווארמה שהחלה את דרכה בדימונה לפני כמה שנים והפכה להיות מוקד עלייה לרגל לכל מי שמגיע לעיר.
הגעתי לאירוע הפתיחה החגיגי של הסניף החדש ב7.1.2025 ב18:30 בערב, גולת הכותרת של האירוע הייתה "שווארמה בחינם לכולם" כחלק מחשיפה של הקהל לסניף החדש ולטעמים המיוחדים. מיותר לציין אבל בכל זאת אעשה זאת שהתור לכניסה לסניף היה עצום והבחור האדיב שניהל את הסיטואציה אמר לי: "הגעת בשעה טובה, בצהריים עמדו פה 100 איש ולא הפסיקו להגיע עוד". כל תור בישראל הוא חוויה, כמובן שאם היה מדובר בסניף של דואר ישראל אז המילים שלי היו מסתכמות בצמד המילים "איזה סיוט" אבל התור הזה היה מיוחד. באופן כללי תורים למאכלים ובתי אוכל חדשים תמיד מרגשים אותי, באיזשהו מקום הם הופכים את כל הסיטואציה לטובה עוד יותר. מדובר בדיסוננס, אנחנו מדברים על אוכל מהיר, אני בא, מזמין, אוכל והכל צריך לקרות מהר, אבל כשמדובר באוכל טוב אני מוכן לחכות גם דקות ארוכות עד שאקבל את מבוקשי. וזה לא משנה אם זה בחינם או לא. בכל מקרה, התור היה מלא באנשים מרוגשים ורעבים כמוני וחשוב לי לציין את הצוות שעבד במהירות ובסנכרון אדיר כדי שכמה שיותר אנשים יוכלו להיכנס ולהנות מהשווארמה החדשה של "המשביע". נכנסתי אחרי תור לא ארוך במיוחד של כ10 דקות וניגשתי לקבל את המנה שלי.
אז המנה הייתה מנת מיקס של שווארמה עגל באחוזים גבוהים יותר והודו נקבה בפיתה לחה ואוורירית במיוחד. אציין שהבחירה האולטימטיבית מבחינתי היא בלאפה אבל באירוע היו רק פיתות ועוד אגיע לאכול את המנה המדהימה הזו בלאפה בזמן הקרוב.
מבחינת סלטים המבחר ב"משביע" מצוין וסיפק כל מה שחובב שווארמה מעוניין בו:
חומוס, חריף אדום וירוק, לימון כבוש, פטרוזיליה, בצל סומק, כרוב לבן, סלט ירקות עגבנייה ומלפפון חתוכים דק, סלסה של בצל סגול, פלפל ירוק חריף ועגבניות, חצילים מטוגנים, כרוב סגול במיונז וחמוצים. יותר טוב מזה ונשתגע. אז לגבי הסוד שלי בהרכבת מנת שווארמה ולא משנה אם מדובר בפיתה, לאפה או באגט, החומוס נשאר מחוץ למשחק מהסיבה הפשוטה שחומוס מנגבים ושווארמה דופקים. אין קשר בין שני העולמות המופלאים האלו וכבודם של כל אחד מהם מונח במקומו. זה הזמן לציין שבמקום עבדו מעל ל10 אנשי צוות שתקתקו מנות בקצב מסחרר, במנה שלי ביקשתי לשים מעט חריף, לימון כבוש, כרוב לבן, סלט ירקות, פטרוזיליה, בצל סומק, חמוצים, טחינה ועמבה.
ועכשיו לגולת הכותרת, הבשר. אז שיפוד העגל מונח על מתקן גחלים מיוחד, אי אפשר להישאר אדישים למראה מדהים שכזה שיכול להזכיר את השווארמות המפורסמות בחיפה או רחוק מכאן במדינות שאנו לא יכולים לבקר בהן בעת הזו.
ושאלתי את עצמי בכל הזמן שחיכיתי האם ארגיש הבדל? מה האפקט של הגחלים לעומת מתקן השווארמה המסורתי שעובד על גז? אז בגלל שטעמתי מנת מיקס של עגל ושל הודו. שיפוד ההודו מונח על מתקן קלאסי
על גז היה לי מעט קשה לזהות את ההבדל אבל אחרי מאמץ של ריכוז בבלוטות החך הבנתי את העניין.
בשר העגל שנחרך כמו במנגל מקבל מעטפת קשיחה ומתפצחת שרק מנגל גחלים מסוגל לגרום לה, וזה מקום לדיון בהבדל בין מנגל גז למנגל גחלים ואני ללא ספק בצד של הגחלים.
חשוב גם להגיד שהתיבול המינימלי והשיטה בה פרסו את הבשר והניחו אותו בצורה הרמונית על השיפוד הפכו את המנה הזו ללא פחות ממדהימה. אמנם הרחבתי על הסלטים שנכחו בפיתה שלי אבל הבשר שהונח בנדיבות רבה מאוד היה הכוכב והוא זה שיגרום לי ולהמוני הלקוחות הפוטנציאליים שזכו לטעום בחינם מיצירות המופת של "המשביע" לחזור בהקדם ולמלא את המקום ואת הבטן במנה גדושה של בשר על גחלים.
פרט קטן שהשפיע מעט על החוויה שלי הוא העובדה שבשל העומס במבקרים המנות הוגשו ללא צ'יפס וברור לי שאי אפשר לצפות ממקום שפותח את דלתיו בחינם לעשרות אנשים להגיש כל כך הרבה אוכל בחינם במציאות הכלכלית שאנו נמצאים בה בישראל כיום. אני גם בטוח שכשאחזור לבקר בקרוב ואזמין לאפה אוכל לומר גם מילים טובות על הצ'יפס שאני מעריך שיהיה נפלא.
אז איך אוכל לסכם את החוויה בצורה לא בנאלית של משחקי מילים כמו יצאתי שבע מאוד מ"המשביע". אני פשוט אגיד שכשיש לכם דודא לשווארמה סורו מיד לחיים יחיל ,18 לסניף החדש של אחת השווארמות הטובות ביותר בבאר שבע, ניפגש בשמחות טעימות.
